פסקול חיי

משיכת הפסקול בי עד נקטע להתחברות

עם הטעם שהיה לי בפה היה נוגד למבט השטוף בפנים עצורות,

הבעה שחלפה השאירה עקבות בקצוות העיניים קמוצות קמורות,

דרך מסך מטושטש מתפרש מטה,

לא קיימת קרקע כבר תקופה.

הלחן הזה לא מפסיק, הקשר הכרוך הזה לא עוצר מלהסתבך מספיק

כמה שיותר פנימה יותר מהיר, כי הדחף יוצא הרבה מתחת למודע הצף על המחשבות

משתדל להישאר במקום, ללטף את הרובד החלול הראשון, את השכבה הדקה של המשמעות,

ולא לצלול בקפיצת אונס לתוך מים עמוקים ממילים כבדות שחדרו פנימה ושקעו עד לקרקעית רכה הטובעת מכל תהייה החורכת בה עומק כהה שרציתי לגעת,

אבל כמה שזה קרוב לא משנה כמה רחוק,

האזניים שומעות. השפתיים לוחשות לעצמן.

והפסקול בי נמשך עד לאינסוף תפור קץ

יש דברים שלא נגמרים במילה רק בצעקה אילמת

בשתיקה מרחפת שוב לטונים רמים, לאקורד הגבוה שמוציא את כל האוויר,

עד שאי אפשר לנשום, בנסיקה מואצת אחת עוטפת שחקים, שיא השיר

שהחיים שרים בי כל פעם שמתגבר הרעש מחדש, שעוד נתח דף גדוש ללא ציץ לבן נתלש.

לוקח הרוח שלא בדרך אגב מנסה אז להחזיר לי את אותו פזמון לראש.

שהזיכרון לטווח קצר מתעלם ממנו כסופר עד שלוש,

ושוכח שמאה אלף באים לפני אחד, ואיך זה נמדד

שרואים מיליוני פרצופים מנסים לדבר ורק ממלמלים

ואז כשהשיר מתנגן הם עוצמים חזק עיניים, אוטמים חזק אוזניים וצועקים. בשקט.

והפסקול בי נשנה עד התאחה להתרסקות,

לנסות להתאים מה שרחוק כל כך, גדוש בעייפות החומר, בכל כך הרבה סיזיפיות בכל סדק צר.

משתדל להיות קצת יותר מלא, קצת יותר שלם אבל לא נסגר. לוחץ על הריאות.

שתי ידיים על העורף שלא ייכנע למראות.

שלא ייחתם כיוון קונקרטי, שהזיעה תוריד את הכתוב על התוית ותמחק את הכתובת על החומה המעגלית

תמרח עד שייראה שגבולות היו ואינם. גבולות יהיו ועודם.

כמו הפסקול בי שנמתח, כמו סרט קטוע עד להידבקות הסצנות, איחוד החלקים שהתפזרו,

אם בחרתי שלא לחוות שוב, גם לא בכאילו

כמו השכחה שמנתקת זכרונות משם, אך מחזירה התחדשות לכאן, את ההיעדרות שנכחה אז.

דופק הפסקול הזה שמהדהד בי, הולם בחוזקה, מבקש מהנשמה.

הפסקול הזה שלוחש לי עד לצעקה, מתוך רמקולים סנטימנטלים עצומי עוצמה, מוזיקה מנפצת.. מזינה נשמה.

הפסקול הזה שקורא לי שוב, בהופעה חיה מול נפש לא שקטה שרוקדת לי בגוף.

זאת להקה עצומה, נגנים של רגש המתפרץ לצלילים, סימפוניה מעורבבת בטונים לא דיסוננסים.

זאת מנגינה בתוך לחן מגרד שיאים,

זה הפסקול שחוזר בי,

שחורט בי

זה שיר חיים אחד שהוא שלי.