הפריבילגיה לנשום.

שריקה.

ממש מוזר להתעורר ככה,

בדר״כ אני יוצא מהמיטה הנוחה

מתמתח קדימה ולאחור,

מחפש משו לשים בפה ולתת לזאתי שלי לראות

לא משנה לי שהיא ישנה,

אני דוחף לה את זה לפרצוף ואז הופ..

יד ימין שלה מבצבצת מהשמיכה,

והגוף שלי מתחיל לרקוד והזנב מכשכש בי מאחורה.

ככל שקרבתי את האף שלי לפניה שעל הכרית הצבעונית

ניסיתי לרחרח את השריקה אך רק שמעתי אותה, עקשנית

שריקה דקה, צרה ושקטה ביותר

נלחצתי.. מה זה הרעש המוזר הזה על הבוקר?

החלטתי לבהות, ככה זה שאני רוצה דבר כלשהו

אני עקשן והחלטתי ובוהה עד שאני מקבל משהו

טוב, האמת לא תמיד זה עובד לי

אבל תמיד אני מנסה, אולי הפעם זה ישתלם לי

בהיתי ובהיתי ובהיתי.. וכלום.

והשריקה - נמתחת למולי כמו ואקום

אוזניי הזדקרו והלחץ בי גבר

שערותיי סמרו, נו, שתתעורר כבר

גירגרתי קצת ונהמתי חזק..

אולי השריקה תיבהל ממני ותברח?

ואז הזאתי שלי התעוררה, לחייה סמוקות

הביטה בי במבט שקט ועיניים חתומות

לא הצלחתי להבין מה הלב שלה אמר

בדר״כ זה ממש קל לי, אני מביט ומבין מיד

חיכיתי שתתארגן ויצאנו לטיול בוקר בשניים,

כמו כל בוקר שלנו, רק שהפעם... מה יום מיומיים?

הכל קצת היה שונה,

עוד לא הצלחתי להצביע מה אני רואה

והנה שוב אותה שריקה

מה זה? מאיפה זה בא?

הבטתי בעיניים של הזאתי שלי, והטיתי מבטי לצדדים

ככה אני עושה שאני חושב שאני לא מבין על מה מדברים

קיבלתי ליטוף, למרות שבכלל לא רציתי

זה היה אותו ליטוף, וזה הרגיע אותי

לא חיפשתי אנשים לגנוב ליטופים, לא רצתי מסביב למגלשה

לא ריחרחתי כהרגלי בקודש וגם לא התרחקתי יתר על המידה

ואז היא זרקה לי כדור, התרגשתי

כל כך שמחתי, ומיד קפצתי

אבל רגע, למה היא לא אומרת ׳תפוס דנדן!׳

כמו שהיא אומרת תמיד, במין קול כזה קטן

בקול הצרוד שלה והשקט

שנדמה לי שרק אני מבין באמת...

זהו, משהו פה מוזר אני לא יכול יותר,

אי אפשר להמשיך כך על הסדר

נצמדתי לרגליה קרוב קרוב על הספסל בגינה

והנחתי עליה שתי ידיים על הג׳ינס שלה

לא ׳חופשי׳ ולא ׳לך תהיה כלב דנדן׳

אני לא מבין, מה קורה כאן?

העולם עומד להיחרב? זה הסוף התם?

אני כלב של הרגלים, מי לקח לי אותם?

והנה היא חוזרת שוב, שריקה צורמת

מבטה של הזאתי שלי התרומם מעלה

מצוקה!! זה בדיוק מה שהרגשתי

וזה בדיוק מה שהיא מרגישה.

ומה עושים בשעת מצוקה

אם לא נביחה רכה

כדי להקל על האווירה

להסדיר מעמדות,

מי שולט ומי פחות

חיכיתי להתנערות

אבל הקדימו הבאות

והנה היא מתקרבת אליי

אף לאף היא מצמידה לפניי

והבל פה אין לה

ונשימה, מי לקחתה?

אל תדאגי זאתי שלי

אעמוד לידך עד ש..

עד ש..

השריקה תבין וגם תראה

שאת לא לבד, לא לגמרי

יש לך אותי, וזה הרבה!

---------------------------

ואז כשמביטים אנשים

ואני לא עונה,

איך אוכל להסביר ללא מילים

מה זו התמודדות עם קשיי נשימה.

אם נודה על האמת היום,

לא לכולם יש את הפריבילגיה לנשום.